zofim.org.il
  
 


 
גרעין עתיד
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » גרעין עתיד » כתבה: שנת שירות בגרעין עתיד מתחילה פתאום

תמונת מגזין שנת שירות בגרעין עתיד מתחילה פתאום פורסם על ידי ענבל ועידן
בתאריך 23/2/2016
בכתבה זו צפו 2871 גולשים

שנת שירות בגרעין עתיד מתחילה פתאום. אתה מגיע לבת ים ומתקבל בזרועות פתוחות.
אתה עדיין קצת חושש או מתלבט או סתם מתגעגע טיפה הביתה וכולם מספרים לך כמה טוב כאן וכמה אתה תאהב את העיר, את החולניקים, ואת ההתנדבויות.
אתה רוצה להאמין להם אבל בכל זאת נשאר קצת סקפטי... זה קשה לעבור מהעולם הציני שכולנו חיים בו לכאן, להבין שכל מה שאתה רוצה באמת יכול לקרות אם רק תפסיק לפקפק ותתחיל לעשות.




לי נפל האסימון בפעם הראשונה ברגע שהחו"לניקים הורידו את המזוודות מהאוטובוס. עמדתי שם, כולי בלחץ, עומדת ליד האוטובוס בפינה של הרחוב כי הורידו שתי דירות ביחד. אחת השותפות שלי הגיעה עם שלוש מזוודות וממש רציתי לעזור לה אבל המילים יצאו לי בעברית במקום באנגלית . ואז אתה מבין שאתה טיפה בבעיה... צריך לעשות סוויץ' במוח ולשנות את השפה שבה אתה מדבר, מתנהל ולפעמים גם חושב.


עוד אסימון נופל כשאתה כבר לא יכול לשמוע אנגלית יותר, ומת להגיע לחברים מהקומונה, לשתף מה קורה ולדבר קצת עברית. אתה מבין שהאנשים האלה, שרק לא מזמן יצא לך לפגוש ואתם אפילו "לא באמת קומונה" לפי ההגדרה המוכרת, הם האנשים היחידים שיבינו בדיוק איך אתה מרגיש עכשיו ומה אתה צריך. הם יהיו אלה שירגיעו אותך ביום הכי מלחיץ, ואלה שיצאו לבלות איתך גם אם לא הכי מתחשק... אלה שיצחקו איתך עד שתכאב לכולכם הבטן ותשכחו מכל דבר שהטריד אותך שתי דקות קודם.


האסימון הבא מגיע כשאתה מבין שהצלחת לנהל שיחה שלמה עם מתבגר אמריקאי שהכרת לפני בדיוק שבוע. שמישהו אחר החליט שאתם גרים מעכשיו באותה הדירה, ובמקרה אתם גם ביחד בחדר . אז אתם חייבים לדבר. אתה מופתע מזה שהצלחת לעקוב אחרי כל מילה שהוא אומר ,ותאמינו לנו הם מדברים מהר, אבל למרות זאת הצלחת להבין ואפילו הצלחת לתת לו איזה עצה טובה . ואז אתה מבין שאתה פשוט מנהל אורח חיים באנגלית, ולא רק זה – לפני שאתה שם לב הם כבר באים אליך הביתה לארוחת שישי, וזה אפילו לא מוזר כי הם חלק מהחיים שלך עכשיו.

לפעמים אתם סתם חברים, כמו סתם חברים מהבית, ולפעמים אתה בשבילם הישראלי הזה שהם כל כך רוצים להכיר וללמוד עליו עוד. לפעמים תדברו על החבר שלו שנשאר בארצות הברית, או סתם על הסיור של אתמול, ולפעמים תחשבו ביחד כמה מוזר זה שכשהם יארזו את המזוודות ויחזרו חזרה אתם תארזו את התיקים ותלכו לצבא.

ובלי שאתה שם לב הם נהיים חלק מהיומיום שלך. הלו''זים השבועיים שלכם מצטלבים במהלך היום . יוצא לכם לאכול צהריים ביחד כל שני ולצאת לסיורים ביחד בשלישי . לעשות ערב דירה פעם בשבוע שבועיים כמו לראות סרט לצאת לאכול או סתם לשבת על גלידה ולרכל על כל האמריקאים בתוכנית. ומחבורה של אנשים שבאו מקצוות שונים לגמרי של העולם (גם האמריקאים באים ממקומות שונים באמריקה ) אתם הופכים למשפחה .שגרה ביחד ,אוכלת ביחד, הולכת לישון ביחד ומשתפת מחיי היום יום שלה סביב שולחן....

 
אבל עזבו שנייה את האמריקאים, חלק בלתי נפרד מהשנה המטורפת הזאת זה החלק השני שלה. בין כל הלהט וההתלהבות של החיים החדשים עם השותפים מארץ אחרת, אתה צריך להספיק גם לדאוג לכל הטירוף של כניסה למערכת לחוצה ובלתי פוסקת של התנדבויות.
אל תבינו לא נכון, ההנאה והסיפוק שווים כל רגע של השקעה ולאחר זמן קצר של התרגלות למצב תמצאו את עצמכם בסוף היום לא יכולים לחכות כבר לראות שוב את הילדים.
בעיקר האסימון נופל כשאתה מגיע להתנדבות ואחד הילדים קופץ עליך בהתלהבות שלא ניתן להסביר במילים ונותן לך חיבוק שלא יבייש דוב. אתה פתאום מבין שיכול להיות שהסיפורים לא היו סתם דיבורים באוויר, ואולי יום יבוא ואתה תהיה הבן אדם ששינה לו את החיים.. או לפחות השפיע על משהו מספיק משמעותי. אתה מבין שאתה חשוב לו והוא לך, ושהקשר ביניכם עמוק וחזק הרבה יותר ממה שחשבת שתוכל להיקשר לילד שהחיים לא האירו לו פנים.


אתה בעצם מבין שיש לך פה פלטפורמה מטורפת להשפיע על כל כך הרבה אנשים. אתה זה שבוחר את התכנים, גם מול החוליניקים וגם בהתנדבויות. יש לך את הבמה ואת המקום להתעסק בדיוק במה שמעניין אותך 24/7, וזה אפילו יותר טוב מזה, כי אתה יכול לחלוק את כל זה עם אנשים אחרים. אתה לא חי רק בשביל עצמך יותר, כי בלי היכולת הזאת להרגיש שאתה נותן את ה100% שלך אתה כבר לא מרגיש שלם בסוף היום. אתה תיתן את כל כולך לחניך בהתנדבות ותספר לו כמה הוא חכם ויפה ומוצלח למרות שאף אחד אף פעם לא האמין בו, ואתה תשאר ער עד אמצע הלילה כדי להסביר לשותף שלך מה בדיוק קורה כאן כשיש מלחמה ולמה זה כל כך חשוב בשבילך להתגייס, ואיך זה בדיוק הגיוני שהמוכר במכולת סומך עליך שתחזור ביום אחר לשלם ולמה אתה מאמין שאתה צריך לחיות כאן ולא בשום מקום אחר.

ועם כל האסימונים האלה שכתבנו כאן ועם עוד כמה אחרים אולי לא הולכים למכולת, ואולי אי אפשר לשלם איתם שכר דירה במציאות של היום, אבל הם שווים כל כך הרבה יותר. כשנופל לך האסימון אתה יודע שעכשיו אתה שייך לכאן, והעיר והאנשים וכל השנה המטורפת הזאת הפכו כבר לחלק ממך. אתה יודע שלמדת בכל כך מעט זמן מה שב12 שנים לא הצליחו ללמד אותך בבית הספר, ומה שאולי לא תהיה לך הזדמנות אחרת ללמוד בחיים. כשנופל לך האסימון אתה זוכר גם את כל הרגעים של הקושי והתסכול, ויודע שהם חלקי הכרחי מהדרך.  כשנופל לך האסימון את כל כך כל כך שמח שהגעת לפה, לגרעין עתיד, עד כדי כך שאתה כבר לא יכול להסביר. 

נכתב על ידי ענבל ארגמן ועידן ריידלר
גרעין עתיד - קומונה י"ד

2014-2015 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה