zofim.org.il
  
 


 
שבט פעמון
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » שבט פעמון » כתבה: חוויות מצפון אמריקה - הנהגת צבר

תמונת מגזין חוויות מצפון אמריקה - הנהגת צבר פורסם על ידי נטע בורשטיין
בתאריך 27/3/2014
בכתבה זו צפו 2655 גולשים

 בסוף השבוע האחרון יצא שבט פעמון מהעיר פילדלפיה בארצות הברית למחנה אביב. למרות שקראנו לזה מחנה אביב, אנחנו עדיין בהתאוששות מהחורף הקשה שפקד אותנו והכל מסביב עדיין מושלג. כשיוצאים למחנה בהנהגת צבר, במיוחד באזור הצפון-מזרחי של ארצות הברית, לא ממש ישנים בשטח ולא ממש בונים מבנים מרשימים בגובה שש מטר. רוב חודשי השנה קרים ומושלגים, אי אפשר לצאת לטבע ובטח שלא לישון בחוץ. רוב הפעילות מתקיימת בחדרים- לרוב השבטים בהנהגת צבר אין מבנה של השבט, הפעילות מתקיימת במרכז הקהילה היהודית בעיר או בבית כנסת. לכן, לכל מפעל שובר שגרה, במיוחד בטבע, יש משמעות גדולה מאוד.

כל שבט בהנהגת צבר מקיים מדי שנה מפעל בשם "מחנה חורף". שבט פעמון היה אמור לצאת למחנה החורף בדצמבר, אבל, כאמור, מזג האוויר פה לא ידידותי במיוחד ונאלצנו לבטל את המחנה בגלל סופת שלגים. זאת הייתה מכה קשה לשבט, החניכים והשכב"ג התאכזבו מאוד. החלטנו לא לקחת סיכון ולא להסתבך עם מזג האוויר וקבענו תאריך מחודש לחודש מרץ. היה שווה לחכות! יצאנו למחנה בשבת בבוקר, ואפילו זכינו למזג אוויר נעים (מעל עשר מעלות!). המחנה התקיים בשטח של ה-  Girls Scouts, הצופות הבנות של ארצות הברית. למרות שקיוונו שנוכל להשתמש במרחבים הגדולים והירוקים של המחנה ולנצל את מזג האוויר הנעים יחסית, כשהגענו גילינו שרוב השטח עדיין מכוסה בשלג או בבוץ, מלבד כמה "קרחות" ושבילים. אז בצופים כמו בצופים, החלטנו לאלתר קצת ולנצל את התנאים לטובתנו. שיחקנו הדגל חניכים נגד מדריכים על האדמה הרטובה והבוצית, קצת התלכלכנו אבל נהננו מאוד! פעילות נוספת הייתה האולמפיאדה של שבט פעמון- כל קבוצה הייתה לבושה בצבע אחר ועברה בין תחנות הספורט השונות. אחת התחנות הייתה "סקי סנדות- הגרסה האמיתית", לא בדיוק הסקי סנדות שאנחנו גדלנו עליו בצופים בארץ, אלא סקי סנדות אמיתי- בשלג! מעולם לא דמיינתי שסקי סנדות יכול באמת להיות סקי- עד שהגעתי להנהגת צבר.

בהנהגת צבר יש הרבה מאוד מקום לחשיבה ולאילתור. מסתגלים לתנאים המגבילים, ביניהם מזג האוויר, ולומדים איך אפשר להפוך את המגבלות ליתרונות. בהתחלה זה לא כל כך קל ולוקח זמן להתרגל לשוני מהצופים בארץ. אבל עם הזמן אני מבינה יותר ויותר את הקסם, את היופי, את הייחודיות ואת החשיבות הגדולה של הנהגת צבר ושל פעילות הצופים העבריים בצפון אמריקה.

כיום חיים יותר ממיליון ישראלים בצפון אמריקה. נכון שרובם כאן מבחירה ואפשר להתווכח האם הבחירה הזאת מוצדקות או לא ואפשר לדון עד מחר במושגים "ירידה" או "רילוקיישן". אבל זה לא משנה וזה לא חלק מהשיח שלנו בהנהגת צבר. הילדים שמגיעים לפעילות של הצופים בצפון אמריקה הם בני ישראלים, רבים מהם נולדו פה לבית ישראלי, אך לסביבה אמריקאית. בכל עיר בצפון אמריקה בה קיים שבט צופים, הוא מהווה את מרכז הקהילה הישראלית. אין עוד תנועת נוער או ארגון בסדר גודל כזה שמחנך לערכים שאני וכל חניך בתנועה בישראל גדלנו עליהם. הפעילות מתקיימת בעברית, על חאקי, הפעולות נכתבות על פי המודל הישראלי, התפיסה הערכית והתפיסה החינוכית מנחות אותנו יחד עם ארבעת ערכי הליבה של התנועה.

פעם בשנה, בחודש פברואר, נפגשים כל חברי השכב"ג למחנה של ארבעה ימים בקליפורניה. קשה לייצר הרבה אירועים הנהגתיים בהנהגת צבר, בעיקר בגלל המרחק הגדול בין השבטים השונים. לכן המחנה הוא מפעל שיא שנתי וכל שכב"גיסט בהנהגה סופר את הימים למחנה הבא מיד כשהמחנה מסתיים. למחנה השנה הגיעו כ-700 חברי שכב"ג (חלקם הגדול מגיע בטיסות מהקצה השני של היבשת). יכול להיות ש-700 חניכים לא נשמע מספר כזה מרשים כשמשווים למפעלים הנהגתיים בארץ. אבל את התחושה ואת העוצמה שחוויתי (ואני בטוחה שכל מי שנכח שם חווה גם הוא) אי אפשר להשוות לשום דבר אחר. זה מרגש, מחמם את הלב, מספק ומעורר גאווה לשמוע 700 חניכי צופים, ישראלים-אמריקאים, שרים את המנון הצופים בעברית, שרים את שירת התקווה ומדברים על הגשמה, עלייה (או חזרה בעצם) לארץ, על גרעין צבר ועל הרצון והצורך להרגיש ישראלים.

רוב מרכזי השבטים בהנהגת צבר, ביניהם גם אני, הם שליחי הסוכנות היהודית. מלבד ריכוז השבט אנחנו עובדים בקהילה היהודית של העיר בה אנחנו נמצאים. העבודה היא לא קלה, מדובר בריכוז שבט ועבודה נוספת - למעשה אפשר לקרוא לזה שתי משרות מלאות. מיותר כמובן לציין שאנחנו גם רחוקים מהבית, מהמשפחה ומהחברים ולכן הקושי הוא גדול אף יותר. אבל כשמרגישים את תחושת הסיפוק, הגאווה והשליחות כמו שהרגשתי בטקס הסיום של מחנה שכב"ג ובמחנה אביב של השבט שלי- זה שווה הכל. את המרחק מהבית, את הימים העמוסים ואפילו את הקור של מינוס שבע עשרה מעלות.

שבט פעמון בפילדלפיה הוקם לפני שנתיים וחצי בזכות יוזמה של הורים ישראליים שחיים בעיר. הקמת שבט היא דבר לא פשוט, הרבה רצון, הרבה מאמץ והרבה לוגיסטיקה ובצפון אמריקה- על אחת כמה וכמה מאשר בארץ. כיום השבט מונה 60 חניכים- קטן, משפחתי ואינטימי. בתור מי שגדלה בשבט גדול בארץ (שבט עמית-צופי שוהם), החוויה היא שונה אך טובה, מחנכת וערכית לא פחות.

מרכז ההנהגה, מור נדלר, אמר לנו המרכזים הבוגרים באחד הסמינרים שהוא "מרגיש חלק ממשהו גדול". כולנו הסכמנו עם האמירה וכולנו מרגישים ככה מדי יום. קורה פה בארצות הברית משהו גדול שנקרא הנהגת צבר ואני גאה להיות חלק מהמשהו הגדול הזה.

בברכת חזק ואמץ,

נטע בורשטיין,

מרכזת בוגרת בשבט פעמון- צופי פילדלפיה ובוגרת שבט עמית- צופי שוהם.

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה