zofim.org.il
  
 


 
גרעין המרכז הארצי לצופיות
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » גרעין המרכז הארצי לצופיות » כתבה: קורס הישרדות - חוויה של פעם בחיים

תמונת מגזין קורס הישרדות - חוויה של פעם בחיים פורסם על ידי ראם מוקמל
בתאריך 14/9/2011
בכתבה זו צפו 6065 גולשים

הכל החל לפני כחודשיים כאשר תוך כדי שיטוט מתוך שעמום ב"צופים ברשת" הגעתי לחוויה מדהימה, אולי הטובה ביותר בחיי. ממודעה קטנה בסגנון "בואו להתנסות בצופיות אמיתית בסמינר הישרדות של המרל"צ" הגעתי לדף הרשמה שלא ממש חשבתי שעובד אבל אחרי הרשמה קצרה וקצת טלפונים הגיע ה SMS המיוחל שבו רשום שהתקבלתי למחזור הראשון של קורס ההישרדות התנועתי של המרל"צ.

החוויה עצמה התחילה כשהגעתי ברכבת לנקודת המפגש – תחנת הרכבת לב המפרץ בחיפה ומשם עלינו על אוטובוס ונסענו לחוות הצופים. בהתחלה קצת התבאסתי לגלות שלא רק שאני היחיד מההנהגה שלי אלא מכל אזור המרכז אבל אחרי היכרות קצרה עם אנשים גיליתי שכאן הולך להיות כיף אמיתי.

בחווה חולקנו לאחוות (אחווה 3 המדהימה שליטה), הכרנו את המדריכים שלנו (יובל וולצקי המלך), ערכנו סבב שמות קצר, תדריך ויצאנו לדרך לנקודה לא ידועה בסביבות החווה. במפה סומנו לנו 2 נקודות בדרך בהן עברנו קצת פעילות מגבשת ולבסוף הגענו אחרי ניווט קצר לשטח שהפך להיות הבית שלנו לכל הקורס.

כשהגענו לשטח נתנו לנו מעט זמן חופשי ומיד התחלנו בפעילות – כי הזמן קצר והמלאכה מרובה. בפעילות הראשונה עסקנו ב"להסתדר עם מה שיש" – קיבלנו תיק עם ציוד ובעזרת הציוד והחבלים האישיים שלנו היינו צריכים לבצע מספר משימות. המשימות גיבשו אותנו ועבודת הצוות כבר הראתה שיהיו לנו יומיים מדהימים.

לאחר מכן התחלנו את הסמינר באמת ולראשונה למדנו איך לשמור על האוכל שלנו ועל-פי העקרונות של המחסה לאוכל בנינו את המחסה שלנו. המדריך וולצקי דן איתנו במשמעות האמיתית של הישרדות והשיחה זרמה גם לצופיות בשבטים שונים בארץ. דבר נפלא שקרה (ואני יודע שזה נשמע מוזר) היה שלקחו לנו את הטלפונים והשעונים מה שחיבר אותנו מאוד לטבע.

אחר כך הלכנו לאסוף עצים ושוב האנשים הוכיחו איזה אנשים מדהימים יש בקורס הזה וכולם עבדו ברבאק כך שהיו לנו כמות נכבדת של עצים מהר מאוד. המדריך עבר איתנו על סוגי מדורות ואיך להכין מדורה שתידלק בהדלקה אחת. אח"כ למדנו להשתמש באבן-אש (מומלץ מאוד לטיולים) ואחר כך גם להדליק אש עם אבן צור. השיא היה כשלמדנו שיטות להדלקה של אש בחיכוך עצים – "הנדריל" ו"בוודריל" וכך גם הדלקנו את המדורה שלנו לאותו הערב.

גם בבישול הצופי התמקדנו בבישול גחלים שהוא הבישול המינימאלי ביותר בכלים. הכנו עוף ותפו"א על גחלים וגם ליבה – לחם הגחלים הבדואי. אחרי שהכנו את האוכל ואכלנו ישבנו ליד המדורה וגילינו עד כמה השבטים בארץ דומים אחד לשני – אבל גם אילו הבדלי ענק יש.

אחרי ניקיון וזמן חופשי התכנסנו שוב לפעילות לילה ובה למדנו איך למצוא את הצפון בשלוש דרכים, איך למצוא את השעה וגם כמה הלילה האמיתי (ולא מה שיש לנו בעיר) מחבר אנשים. אחר כך פוזרנו למרחק של כ-20 מטרים בין אדם לאדם ונתנו לנו דף לקרוא על היתדות בחיינו ולחשוב על כך עם עצמנו.

אחר כך הלכנו לישון במחסה שלנו וקמנו עם אור הבוקר. גם הלילה הזה שהיה בעצם אחרי כל כך הרבה טיולים היה הלילה הראשון שהיה בשטח שאינו נחרש באנשים ובלי עוד מאות אנשים מסביב. זו הייתה חוויה מכוננת בשביל רובנו ועזר לנו להבין למה הצופים משתמשים בטבע ככלי ולא בעיר.

בבוקר קמנו והכנו עוד מדורה ובה בישלנו חביתה בלי מחבת והכנו קוואקר (שהתגלה כדבק סנדות). ביום השני הקבוצה כבר הפכה ממש לאיש אחד והיינו מוכנים לעשות הכול אחד בשביל השני.

אחר כך עברנו יחידה שבה דנו במצב של יציאה לא מכוונת לטבע ואיך בעצם לגרום לכך שימצאו אותך. אחרי שכתבנו S.O.S עם אבנים והכנו מדורת עשן לבן חזרנו לשטח של האחווה ושם חולקנו לשתי קבוצות – קבוצה אחת שהלכה להתחבא אבל תפקידה היה לסמן את הדרך כך שימצאו אותה (ובה אני הייתי) וקבוצה שלמדה בינתיים עזרה ראשונה בעזרת החאקי.

לאחר מכן התחלפנו וגם הקבוצה שלי למדה עזרה ראשונה. גילינו שמעבר לקביעות או לסחיבת פצוע – עזרה ראשונה בלי כלים מלמדת אותך מקוריות רבה.

לאחר מכן מכיוון שמלאי המים שלנו הידלדל היינו צריכים להפיק מים. לאחר דיון בקשר לשתיה של מים ממקומות שונים בחרנו בהפקת מים מצמחים. חפרנו ביחד בור ובו הנחנו עלים קרועים וכוס. מעליו הנחנו יריעת פוליאתילן שחוזקה לדפנות הבור בעזרת אבנים ועליה הנחנו אבן נוספת במרכז היריעה מעל הכוס בכדי ליצור שיפוע לכיוונה. אחרי שעתיים כבר הייתה לנו כוס מים (אומנם עם מעט טעם לוואי) שהייתה שווה הכול.

אחר כך עברנו יחידה בנושא התמצאות ובה מצאנו את הצפון ואת השעה בשלוש דרכים שונות. השיא היה כשלדרך השלישית הוחזר לנו טלפון בלי סוללה וקיבלנו מחט וכך הכנו מצפן של ממש ע"י מגנוט הסיכה. הפלא היה שדבר כל-כך לא צופי כמו פלאפון שימש ליצירת כלי צופי – מצפן מעלה ומחט.

לאחר מכן הכנו את מדורת הצהריים ובישלנו נזיד עדשים שאליו נלוו מקלות בצק – מאכל מינימלי למדי (זה בכל זאת רק בצק שעטוף מסביב למקל) אבל הטעם שלו היה בשבילנו כמו לחם של בית ורובנו רוצים להכין אותו שוב בשבטים שלנו.

אחר-כך ניווטנו בחזרה לחווה ושם סיכמנו את הסמינר והתחלנו מסורת סודית (שאם אתם רוצים לדעת מהי כדאי לכם לצאת לקורס הישרדות בשנה הבאה). מפקד הסיום היה מרגש בשביל כולנו. כל אחווה אילתרה מורל משלה וכולנו צעקנו עד השמיים. מול הת"ס גם עמד סמל הקורס – סמל המרל"צ אך עם מדורה במקום חבצלת.

שיאו של הטקס היה כשהמדריך של האחווה שלי שפך למדורה אפר של מדורה מהג'מבורי הראשון ואז אסף את האפר המעורבב – כך שכול שנה האפר יעורבב במדורת התורן של הקורס וייאסף מחדש.

לאחר מכן הצטלמנו תמונה קורסית עם הפאצ'ים של הקורס (שהם הפאצ'ים הכי יפים בתנועה).

נפרדנו בתמונה אחוותית ועלינו לאוטובוסים. היומיים האלו הרגישו כמו מחנ"ק שלם והשינוי שחל על כולנו הוא פשוט מדהים. אני ממליץ לכולכם לצאת לקורס שנה הבאה ותזכרו תמיד – אחוות הגרבילים של וולצקי נדירים. 

צפו בסיקורי התמונות מקורס ההישרדות הראשון:

קורס הישרדות ראשון 2011 חלק ב'
לחץ לצפייה בסיקור
קורס הישרדות ראשון 2011 חלק א'
לחץ לצפייה בסיקור

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה