zofim.org.il
  
 


 
מחלקת עולים ומשתלבים בתנועה
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת עולים ומשתלבים בתנועה » ארכיון הכתבות » כתבה: מאז ועד היום

תמונת מגזין מאז ועד היום פורסם על ידי נטלי מנוח
בתאריך 29/5/2011
בכתבה זו צפו 4653 גולשים

בחודש נובמבר 1984 החל "מבצע משה" בחסות המוסד, בצו הציונות שקבע ראש הממשלה דאז מנחם בגין: "הביאו לי את יהודי אתיופיה". החלטה זו הגשימה את חלומם העתיק של יהודי אתיופיה לירושלים.
התגשמותו של החלום היה כרוך בסכנה ממשית של יהודי אתיופיה בשל הגבלותיו של שליט אתיופיה, מנגיסטו, שאסר על הטסת יהודים מארצו ישר לישראל. מי שרצה לעלות לישראל נאלץ להגיע בסתר לגבול סודן ועמד בפני מכשולים רבים ובהם: שודדים, משטר שהתנגד לצבא האתיופי, רעב, אונס ומגפות. גם לאחר שהגיעו למחנות בסודן הם נאלצו לחכות חודשים ואף שנים עד לחילוצם ארצה. התנאים במחנות הפליטים היו קשים מאוד ורבים מהיהודים בעלייה זו מתו שם. נהרגו 4,000 יהודים כשכל רצונם היה לזכות להגיע לציון.

אחד מהרבה הסיפורים שנגע לליבי וקשור לעליה זו קשור למה שהתרחש בחג הפסח האחרון (תשע"א). צעירה אתיופית מבית שמש התאבדה. הרקע לסיפור קשור לעובדה שהוריה העריכו כי זוהי בתם שאבדה בתלאות הדרך במבצע משה. הסוכנות היהודית סייעה למשפחת דסה בחיפוש אחר בתם בת ה- 4 שאיבדו במסע. לאחר 10 שנים אותרה מנלה והועלתה לארץ והתקבלה על ידי בני משפחתה. רוב בני המשפחה לא זכרו אותה ומנלה טענה כי הם אינם הוריה. בגיל 18 החליטה מנלה לבצע בדיקת רקמות כדי לוודא שהיא אכן בתם האבודה של משפחת דסה. התשובה השלילית הדהימה את בני המשפחה והשפיעה על מצבה הנפשי של מנלה עד שלא הצליחה להתמודד עם מצבה והתאבדה.
 
הסיפור הכואב הזה הוא ההמשך הישיר של סבלם של משפחת דסה מאותה עלייה. החל מהגעתם ארצה הם החלו במסע אחר, כואב ומייסר לא פחות מהליכה רגלית של מאות ק"מ, מסע בכיוון ההפוך, חזרה אל סודן בניסיון מר למצוא את מנלה הקטנה. והוא אחד הביטויים למה שארע למשפחות לא מעטות, שחלק מהם, אבות ואימהות, ילדים וקשישים לא הגיעו ארצה ועקבותיהם אבדו בדרכם מי מפאת מחלות, מי מפאת שכשל כוחו, או כאלו שנרצחו. עלייתם של יהודי אתיופיה נובעת מתודעה לאומית לצד כמיהה דתית לארץ. במבצע משה המדינה נתנה מענה לכך. יש לראות את הציונות שדיבר עליה בגין, שפירושה עלייה, כצעד ראשון לתיקון החברה היהודית. על מנת להגיע לתיקון של ממש, אל לנו להסתפק בעלייה בלבד, אלא לדאוג גם לשילובם של בני העדה האתיופית לא רק במסגרות הפורמאליות אלא גם במסגרות הבלתי פורמאליות, ומכאן נובעת גם חשיבותה של תנועת הצופים בהגשמת יעד לאומי- חברתי זה,  למרות כל הקשיים המשתמעים מכך. שילוב זה מתחיל במסגרות החינוכיות ומאפשר לבני הקהילה להשתלב בשלב מאוחר יותר ביחידות מובחרות בצה"ל, בפקולטות הנחשקות באקדמיה ולבסוף יוכלו להיות מעורבים מלאים בעתיד העם היהודי על ידי השתלבותם בכנסת ישראל.
 
לדעתי, זהו צו הציונות בעת הזאת.
 
בברכת "חזק ואמץ"
נטלי מנוח
מרכזת שבט אדרה
הנהגת ירושלים, מחלקת צופי שב"א

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה